החוק השלישי

 

אם גוף א' מפעיל כח על גוף ב', אז גוף ב' מפעיל כח שווה, אך מנוגד בכיוונו – בחזרה על גוף א'.

כך לומדים בתיכון, וגם בסמסטר א', את החוק השלישי של ניוטון. הוא נקרא גם חוק ה"פעולה תגובה", אף כי, מהניסוח שלעיל קשה להבדיל, מי היתה הפעולה ומי התגובה. ביצה ותרנגולת, אם תרצו.

החוק השלישי של ניוטון הוא אוניברסלי, והמשמעות העמוקה שלו אינה אלא זו: אם א' משפיע על ב', אז גם ב' משפיע על א' – בהכרח.

כיצד, אם כן, פותרים את בעית הביצה והתרנגולת? בפיזיקה, ניוטון סיפק גם את התשובה לשאלה הזו – מכשיר מתמטי גאוני שנקרא "משוואה דיפרנציאלית", שבו אפשר להביע את ההשפעה ההדדית של א' על ב' ושל ב' על א' בו-זמנית – ובכל זאת לפתור.

ועכשיו, נדמה לי שמחוץ לעולם הפיזיקה, לא הבינו את ההשלכות של החוק הכביר הזה. למה הכוונה? הבה נקבל את החוק השלישי של ניוטון כעקרון כללי, ונראה מה יקרה.

האם, שואלים מי ששואלים, האדם האינדיבידואל קודם לחברה, כלומר הוא מייצר אותה, או שמא ההיפך הוא הנכון, והוא מעוצב על ידה?

האם הדרך להשפיע על הנפש היא דרך הגוף, על ידי לקיחת סמים למשל, או שאולי ההיפך – על ידי עבודה נפשית אפשר לרפא מחלות, או לפחות לעזור לסימפטומים?

אני חושב על הבעיות שלי בגלל שיש לי בעיות, או שמא יש לי בעיות בגלל שאני חושב?

ועכשיו, בעזרת ניוטון ברור שהתשובה לכל השאלות האלה היא: גם וגם – וזו לא התחכמות – זו אינטראקציה – זה משפיע על ההוא, וההוא משפיע על זה, וחוזר חלילה, וזה מסובך, ובסוף יוצא מה שיוצא – ולכן אין טעם להחזיק בתמונת עולם שבה באופן מוחלט דבר אחד גורם לאחר ולא מושפע ממנו.

לא שאין נסיבות כאלה באופן מעשי, אבל חשוב להבין שהן תמיד קירוב, מאיזהשהו סוג.

מעבר לכך, אם תוסיפו עכשיו את ההנחה – שעלי מקובלת – שאין דבר בעולם מעבר לחומר ואנרגיה, אז החוק השלישי של ניוטון נעשה לא רק מסגרת מחשבתית מועילה – הוא ממש מסביר דברים.

כי עכשיו, אם נקבל את זה שהגוף משפיע על הנפש – אז מהחוק השלישי של ניוטון נובע שהנפש משפיעה על הגוף – במקום שתהא זו תעלומה, זה הופך להיות הכרחי.

באופן דומה, מה שנתפס על ידי מרצים ותלמידים לפסיכולוגיה כאיזה נס גדול, ש"ריפוי בדיבור", כפי שקוראים לטיפול פסיכולוגי, משנה תבניות פעילות במוח (שנצפות ב-MRI נניח) – הופך להיות טריביאלי לגמרי.

כי האינפורמציה עוברת באוויר, מכה על עור התוף, ששולח אותות עצביים לתוך המוח, שגורמים למפולת של אותות עצביים נוספים, ובצורה זו – תבניות במוח משתנות.

והנה הצד השני של החוק – התבניות שהשתנו, עכשיו מפיקות תנועות מוטוריות שיוצרות דיבור, שהוא שונה מהדיבור הקודם – והפסיכולוג יכול לשמוע את השינוי בקולו של המטופל.

התעלומה המעניינת כאן היא לא עצם ההשפעה – שזה מובן מיד מהחוק השלישי של ניוטון, אלא הקורלציה בין האיפנון של גלי הקול באוויר, לבין תאי-העצב שיורים במוח.

אם א' משפיע על ב', אז גם ב' משפיע על א', כה אמר ניוטון. נשמע ברור מאליו? – זה לא.

 

newton

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “החוק השלישי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s