אפרים קישון – מה ההבדל?

דודי אגון הוא יהודי טוב. אבל אין פירושו שמן הסתם גם ציוני הוא. כשעליתי לארץ לפני חמש שנים, הוא בדיוק נסע לארה"ב שבניו-יורק. לא משום טינה לישראל, אלא משום מה הוא חשב, שסוחר זריז כמוהו אינו צריך אלא לרדת מן האניה, והדולרים יתחילו מעצמם להתגלגל לכיסיו. זה, אגב, קרה בדיוק כך. מה נשאר לנו לעשות? כתבנו לו בזעם, שכאן לא כל כך קל, אבל אין אנו מרגישים מחסור בשום דבר. מה נשאר לו? הפסיק לשלוח חבילות.

הניגודים החריפו כשביקרנו בשנה שעברה בידידתנו הגדולה. דודי אגון אירח אותנו בביתו היפה, והשפיע עלינו רוב אהבה. באמת, רק שאלת המזרח התיכון הפרידה בינינו. כלומר, דודי לא נסוג כחוט השערה מעמדתו הנייטראלית כלפי ישראל:
– אני תורם לך כל שנה – אמר – אבל אינני יודע מה יש לך שם, שאין לי פה?
– אני מרגיש שם מצוין – אמרתי.
– גם אני – אמר אגון – אם כן מה ההבדל?
– אני חי בין שני מיליונים יהודים.
– גם אני
– אצלנו נשיא המדינה הוא יהודי.
– טוב, כשארצה להיות נשיא, אבוא לישראל…

בערך בשלב זה של הוויכוח נהגנו להתפזר רוויי בוז-גומלין. אולם זה לא קילקל את היחס הטוב בינינו. יתר על כן, כשהוזמנתי על ידי משרד החוץ של דודי אגון לחזות במצעד הצבאי ביום הצהרת העצמאות של ארה"ב, נתלווה אלי דודי נרגש מן הכבוד שנפל בחלקו בזכותי.

איני מתכוון לפגוע ברגשות פטריוטיים, אך גם האמריקנים יודעים לערוך מצעדים. זמן מה ספרתי את התזמורות הצבאיות, אבל כשהגעתי למספר חמישים, התיאשתי…
דודי מחה כף במאור פנים:
– נו – שאל – איך אנחנו?
– לא רע – מילמלנו – לא רע.
מקץ שש שעות, כתום המצעד, הרעישו מעל ראשינו כארבע מאות מטוסי סילון מכל הסוגים. דודי הביט למעלה בהתפעלות:
– אתה רואה? – צהל – אין כח כזה בעולם כולו!
רציתי לענות לו משהו קולע, אבל לא ידעתי מה.

* * *

אולם השנה קרה הנס: דודי אגון בא לארץ. לא בגלל סיבות מיוחדות, חס ושלום, אלא הוא ערך, במקרה, סיור באירופה, וחשב – באמת, למה לא – לקפוץ גם אל הקרובים שלו. הפעם היה הוא אורח הממשלה, והודות לו נהניתי מכבוד תיירים ביום המצעד.

הסדר היה מופתי, כלומר הלכנו ברגל כעשרים קילומטרים, השמש להטה בעוז, המקומות על הטריבונה לא היו נוחים כלל ועיקר, ונוסף לכך גם מחירם מפולפל. דודי התאפק ולא אמר מילה. ישבנו שעה וחצי באווירה דחוסה. כשמסרו את הדגלים, דודי אגון מחא כף. אחר כך הופיעו מעל ראשינו שמונה "מיסטרים". דודי אגון הביט למעלה, ועיניו התחילו לזלוג דמעות. אצל ארבעת ההליקופטרים כבר בכה כמו ילד.
– דוד – אמרתי לו – זה  ה ה ב ד ל.
iflag

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s