בחזרה לימי הביניים

כל אחד יודע, שאוניברסיטה טובה היא מקום שרוכשים בו השכלה מודרנית, ושהחוקרים בה הם בחזית הידע. מצד שני, כל אחד שקורא קצת כתבות, יודע שיש אי-שביעות רצון גוברת והולכת מפעילות הגומלין בין התארים הנרכשים באוניברסיטה לבין שוק העבודה. במאמר מ-2012 ב-Ynet, גלעד גרינוולד מביע מורת רוח מהעובדה שאחרי שסיים תואר במדעי המדינה ולימודי מזרח אסיה (“טעות חיי” הוא מכנה זאת), איש לא רוצה לשלם עבור מה שיש לו למכור. שי אספריל, במאמר שהתפרסם לאחרונה בכלכליסט, מציע לצעירים לשקול מחדש אם תואר ראשון הוא משהו שבכלל כדאי להם לעשות. 

כיצד נסביר את הפער הזה בין "השכלה מודרנית וחזית הידע” בהם פתחתי אני, ובין "למדתי מדעי הרוח, טעות חיי" של גרינוולד? את התשובה מספק אספריל, שאני גם מסכים איתו וגם ממליץ לקרוא את מאמרו. הוא מביא שלל דוגמאות לאי-המעשיות של לימודי התואר הראשון, ובמקום לחזור על דבריו, אני רוצה להתמקד ולהתייחס לנקודה מסויימת שהוא עמד עליה: שהרוב המכריע של מאות אלפי הסטודנטים בישראל לומדים "כדי שיהיה תואר". הם תופסים את לימודיהם כחלק ממסלול הכשרה מקצועית – וזה, לעניות דעתי, הכשל הבסיסי שלהם ושל החברה סביבם. 

הבה נחזור למקורות: האוניברסיטאות הומצאו באמצע ימי הביניים. אבל בימי הביניים, לא למדו מקצוע באוניברסיטה. מי שבכלל רכש מקצוע אז עשה זאת במסגרת יחסי אומן-שוליה, בו בעל המלאכה המיומן – האומן – לימד את השוליה את המקצוע לאורך שנים רבות. השוליה גם התפרנס מעבודתו פרנסה צנועה, וגם למד. כאשר סיים את לימודיו, השוליה היה אומן בעצמו, עם שנות נסיון לא מבוטלות באמתחתו. 

באוניברסיטה, לעומת זאת, למדו רק שלושה מקצועות מיוחדים שדורשים למדנות והשכלה גבוהה במיוחד, וההכנה ללימודים הפכה לימים להיות מה שאנו קוראים “תואר ראשון”. במאה ה-13, כאשר התגבשו להן האוניברסיטאות הראשונות בבולוניה ובפריז, היו ארבע פקולטאות בדיוק. הפקולטה לאמנויות, שנקראת גם הפקולטה לפילוסופיה, ועוד שלוש: רפואה, משפטים ותיאולוגיה. אמנויות היתה מעין פקולטת הכנה שבה עושים תואר ראשון, כהכנה ללימודים באחת הפקולטות האחרות. 

אבל מאז דברים השתנו. כאשר, החל מהרנסנס המאוחר, תחומי הידע של האנושות התחילו לגדול באופן מבהיל, נוספו כל המדעים החדשים, בתחילה מדעי הטבע, ולאחר מכן מדעי הרוח והחברה לפקולטה לאמנויות/פילוסופיה – ולבסוף זו גדלה עד כדי כך, שהיא התפוצצה לפקולטאות קטנות יותר: אומנות, מדעי הרוח, מדעי החברה, מדעי הטבע. האמנויות – Arts – הן ה-A של ה-BA עד עצם היום הזה, באופן דומה ל-philosophy – שהיא ה-Ph של ה-PhD, לכל הרוכשים תארים במגוון תחומי הדעת הללו. 

וזה בדיוק העניין: אלה הם תחומי דעת, לא מקצועות. פיזיקה זה לא מקצוע, אומנות זה לא מקצוע, מתמטיקה זה לא מקצוע, מדע-המדינה זה לא מקצוע, מזרח-אסיה זה לא מקצוע. הם אף פעם לא היו מקצועות, והשאלה הקנטרנית, המוכרת כל כך לתלמידי מדעי הרוח – "אבל מה עושים עם זה" – נובעת מהרעיון השגוי שהם אמורים להיות. 

לפיכך, למרות הערכתי לפועלם של אנשי הרנסנס, אני קורא לחזרה לימי הביניים. אותם מקצועות שבאופן מסורתי דורשים למדנות מיוחדת, כגון רפואה, משפטים והנדסה, ישארו באוניברסיטה. אבל לגבי היתר, הבה ניקח שוב ברצינות את הרעיון של מורה ומתלמד, או אומן ושוליה, ובכך נשפר את המצב הקיים ממילא שבו "לומדים את העבודה בשטח". כל בעלי המקצוע למיניהם, ויש המון מקצועות היום, יהיו מורים, ויזכו להערכה נוספת לעבודתם בכבוד שיקבלו מתלמידיהם. 

מבחינת האיש הצעיר המבקש מקצוע, הוא יעמוד מול אפשרויות הרבה יותר רלוונטיות, אם יצטרך לבחור אצל מי לבקש להיות שוליה, ולא באיזה חוג של לימודים עיוניים ללמוד. יהיה בזה גם יתרון עצום לכל אותם אנשים שלימודים עיוניים לא מתאימים להם, והיום מהווים מחסום בדרכם ללא כל סיבה טובה. 

ולגבי הלמדנים שבינינו: מי שחפצה נפשו בהשכלה גבוהה, יתכבד וילך לאוניברסיטה. הוא לא ילך "כדי שיהיה תואר" ולא יצטרך להצדיק את עצמו. כשישאלו אותו בשביל מה הוא לומד, הוא יוכל לומר את מה שאיש היום לא מעז – שהוא לומד שביל לדעת.

 phd

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “בחזרה לימי הביניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s