אנשי האל

טוב, אז הגברת הזאת עברה חוויה מאוד לא נחמדה (בעצם איומה ונוראה) באיזה אוטובוס – במסגרת המשך מלחמות הרובוטריקים בשקרניקים. אני הולך לתקוף את הטקסט שלה – אז אני רק אגיד קודם שאני לגמרי בעדה – אבל יש משהו באיך שהיא הביעה את עצמה שמסגיר מה דפוק בתפיסה של הציבור החילוני: היא מסיימת את דבריה בקביעה שהתנהגותם של החרדים היתה "מלאת השנאה" וש"אלה הם אינם אנשי האל בעיני".

חילונים יקרים – אולי לא כל כך יקרים בעצם – זו הסיבה. כי "הם אינם אנשי האל" הצדקני הזה מסגיר הרבה עלינו, חילונים שטחיים ומטומטמים שכמונו.

"הם אינם אנשי האל" – וואלה? כי אנשי האל הם מי? אנחנו? אנשים של איזה אל אנחנו, אלוהי הפרטים הקטנים? אלוהי הגבינות המוזזות? או, מה שיותר סביר, אנחנו אנשיו של אלוהי החילונים האידיוטים שלא יודעים כלום על כלום.

כי אם מישהו ראוי לכינוי "אנשי האל" – זה הם. יש להם אל, והם מנסים הכי טוב שהם יכולים לחיות לפי מה שהוא רוצה, לא ככה? אז מה היא רוצה?

התשובה לשאלה "מה היא רוצה" טמונה בכך שלא מדובר ב"אנשי אל" אלא ב"אנשי האל". היא רוצה שהם יהיו אנשי האל. מיהו אותו אל בה"א הידיעה? נו, זה שמסכים עם כל מה שאני אומרת, כמובן. ובמילים אחרות האמירה הצדקנית "הם אינם אנשי האל בעיני" היא רק דרך יפה להגיד "אני אשת האל – ואתם תתחילו לישר קו".

הרי זה בדיוק מה שהם, יושבי האוטובוס, עושים! הם טוענים למונופול על אלוהים, הם חושבים שהם יודעים מה הוא רוצה.

אבל ככה חילונים מתבטאים: כאילו יש אלוהים שאנחנו מכירים, והוא בעד שוויון ודמוקרטיה וזכויות נשים וזכויות מיעוטים, ובכלל הוא נורא אוהב זכויות.

בולשיט! חילונים אידיוטים שלי – אלוהים זה לא המומחיות שלכם, תשאירו אותו למי שמבין בזה.

אתם רוצים להיות הומניסטים? תהיו. ומאחר שאתם מפגרים, אני אסביר לכם כמו לילד מפגר. הנה מה שאסור להגיד: "אתם הדוסים, אתם לא נאמנים לתורה/לא אנשי האל/בכלל נגד היהדות". והנה מה שמותר להגיד, חזרו אחרי: אנחנו לא מוכנים להפרדה באוטובוסים כי אנחנו חשבנו על זה, והגענו למסקנה שלא בא לנו טוב.

"הם אינם אנשי האל" מסגיר עוד משהו. שאנחנו, החילונים, סמרטוטים. אין לנו ביצים להיות אנשי אל בעצמנו, אז אנחנו רוצים שהחרדים יעשו לנו את העבודה. שיהיו אנשים טובים, מוסריים – אנשי האל, נו. וכשהם לא עומדים בציפיות שלנו, אנחנו מניעים ראשנו באכזבה ואומרים – "מאנשי האל באמת ציפינו ליותר". כמה טיפש אפשר להיות?

מדינה שבאמת יש בה חופש דת היא כזו שבה אלוהים הוא עניין אישי. לא ניתן לגייס אותו בשביל להגיד בצדקנות למישהו אחר שהוא פויה. כל עוד אנחנו (כמה כואב לי להגיד אנחנו) לא מוכנים לוותר על שירותיו של אלוהים במאבקים החברתיים שלנו – באמת אין לנו מה לבוא בטענות לדתיים. הם, לפחות, גם מאמינים בו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s