השאלה האחרונה

בסיפור הקצר "השאלה האחרונה" של אסימוב, האנושות הצליחה סוף סוף לרתום את כוחה של השמש, בזכותו של מחשב-על חדש שפותח זה מקרוב, ולזכות באנרגיה בלתי-נדלית לנצח נצחים. יושבים להם שניים מהמדענים שהיו מעורבים בהישג הגדול הזה, ואחד מהם מעכיר את השמחה ומעיר לחברו, שזה לא באמת לנצח – בסופו של דבר השמש תכבה. "ואל תגיד לי שעד אז נמצא שמש אחרת" – הוא מתריס – "כי כל השמשות יכבו בטווח הארוך".

השמש – היא מקור כל החיים. עובדי האלילים צדקו כשסגדו לה. היא לא רק מאירה את העולם וצובעת אותו בכל צבעי הקשת – כל האנרגיה שיש בעולם מגיעה מהשמש, במישרין או בעקיפין. היא המנוע שמזיז את הגלים בים, את הרוח המנשבת, את  עונות השנה. היא מאדה את הים ויוצרת את העננים. היא מקיימת את הצמחים, והצמחים מקיימים את כל היתר. אפילו אנרגיות אחרות לכאורה, כגון נפט, הן סולאריות בסופו של דבר. הנפט הוא שאריות של יצורים שמתו – חיות וצמחים. האנרגיה האצורה בתוכם בסופו של דבר הגיעה מפוטוסינתזה של הצמחים – מהשמש.

אבל מה לעשות, כניבוי מדעי, הגיבור עוכר-השמחה של אסימוב צודק. על פי הידע שיש בידינו לגבי תרמודינמיקה – ימיה של השמש, ושל כל שאר הכוכבים – ספורים. הם בוערים מכוחן של תגובות גרעיניות המתרחשות בליבם, ובסופו של דבר יאזל הדלק הגרעיני, והכל יתחיל להתקרר. אסטרונומים ואסטרופיזיקאים מכירים את התהליכים האלה של מות כוכבים, והם מובנים ברמה מספיק טובה בשביל ללמד על זה קורסי מבוא בתואר ראשון.

בכל זאת, אני תמיד חושד קצת באסטרופיזיקה. היא אמנם מדעית לפי כל קנה מידה, אבל… זה תמיד מרגיש לי קצת גדול עלינו. מות השמש הוא מיליארדי שנים בעתיד – לך תדע. בנוסף לכך, ניבוי מדעי הוא… מדעי, ובמדע יש תגליות חדשות מדי פעם, אולי יש משהו שאנחנו עוד לא יודעים, שיטרוף את כל הקלפים.

זה בדיוק מה שמשיב המדען השני של אסימוב, והם מתערבים על בירה, או עשרה דולרים או משהו, לגבי התשובה שמחשב-העל ייתן – אם ישאלו אותו לדעתו. הם אמנם שואלים, אך המחשב מעיר שאין לו מספיק נתונים כדי לחשב את התשובה, ומותיר את שני המדענים לריב אחד עם השני, מי מנצח בהתערבות במצב כזה.

אלפי ומאות אלפי שנים לתוך העתיד הדמיוני של אסימוב, האנושות הולכת מחיל אל חיל, יוצאת אל הכוכבים, ובכל דור ודור שואלת את המחשב החדיש ביותר את אותה שאלה, ומקבלת את אותה מנטרה: אין מספיק נתונים כדי לענות תשובה ברת משמעות, הוא אומר.

בסופו של דבר החוק השני של התרמודינמיקה, העריץ והאכזר, פועל את פעולתו, ואחרון הכוכבים דועך ומת, ואיתו מת גם הגזע האנושי. רק המחשב נשאר. עכשיו, מבין המחשב לפתע, אין יותר נתונים לאסוף – הוא יכול סוף סוף לגשת לפתרון השאלה – השאלה האחרונה – האם ניתן להפוך את רוע הגזרה, שגופים חמים סופם להתקרר?

זו הצרה הרי – גופים חמים מתקררים. אנרגיה זמינה משמשת אותנו, ואינה זמינה עוד לשימוש מועיל. הפיזיקאים קוראים לזה "החוק השני של התרמודינמיקה", ובעטיו אנו מחפשים כל הזמן מקורות אנרגיה חדשים, ומדחיקים את הפחד מהיום שבו לא נמצא יותר. העולם האמיתי הוא מקום קשה – אבל אצל אסימוב זה נגמר טוב.

כל הכוכבים כבו – חושך על פני תהום. מיליוני שנים עומל המחשב באירגון, סידור וניתוח כל הנתונים שהוא, ואבות אבותיו – המחשבים הקודמים – אספו ללא לאות, מאז אותו יום גורלי בו נדרש לראשונה לסוגייה על ידי זוג מדענים, שמתו מזמן. החישוב הוא ארוך, אך בסופו של דבר לומד המחשב כי ניתן אמנם להפוך, בנסיבות מיוחדות, את החוק השני. הוא מבין מה עליו לעשות.

יהי אור! – אמר המחשב – ויהי אור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s