מהפכה של אהבה (או: שיגרה של עילגות)

ובכן, "מהפכת האהבה" הגיעה גם למדור הציבורי. שמעתם על זה? נתקלתי בזה בפייסבוק, אלא מה, ומיד אצתי רצתי לראות מה העניין. הלכתי לאתר שלהם והורדתי מסמך, שנקרא "מהפכה של אהבה – תכנית רעיונית", וניתן למצוא אותו כאן, ואני אקרא לו, לשם הקיצור "הטקסט".

נתחיל מהסוף. הטקסט מטומטם לחלוטין, כמעט ילדותי. ההתיחסות שלי לטקסט היא לפיכך רק חצי רצינית, משום ש-(א) עברתי את הגיל וכבר אין לי כח ו-(ב) זה טקסט עילג, כך שהוא לא מעורר בי זעם כמו שהוא מעורר בי רחמים.

אגב ככל שהתקדמתי בטקסט, גברה בי ההכרה (לא בדקתי, אבל אני מוכן להמר) שהוא במקורו מסמך אמריקני, שתורגם ונערך בידי ישראלים שהוסיפו לו נופך יהודי דרך איזכורים של רבנים ומקובלים שונים. זה יתבהר בהמשך.

הטקסט פותח בתלונה על כך שמהערכת החברתית הנוכחית היא "לא אוהבת", מונעת על ידי אנוכיות, ולכן דרושה מהפכה "מנפרדות לאחדות, מאנוכיות לאהבה". כמו כן, יש איזכור ראשון של אנשים שנקראים "אבירי האור" – אנשים שתודעתם התעוררה ושמעו את קריאת הלב.

את הכינוי המטומטם הזה, "אבירי האור" הוא מעניק, כאמצעי רטורי, לכל מי שהוא מסמפט, למשל לסוקרטס או להרצל.

בהמשך הטקסט מתלונן על כל מיני עוולות ותוצאות רעות של המערכת הכלכלית, ובמיוחד על הרס הסביבה, ובעניין הזה אני לא מתכוון לבקר אותו משום שגם אם הוא עילג ולא מדוייק, הוא די צודק. נמשיך הלאה אם כן.

הטקסט קובע שהאנוכיות היא שורש כל רע – ושבני-האדם צריכים לשנות את הבסיס לפעולתם לנתינה. הוא גם מזהיר את חסידי האור שדרכם לא תהיה קלה – "אם תבחרי להיות חלק מהתרופה יגידו לך שאת הזויה, אבל מי שהזוי הוא מי ששונא… ונרקב בעבודה שהוא לא אוהב".

כמה זה קל לנגן על המיתרים של "אוף נמאס לי מהעבודה הזאת". כמה זה פשוט, כמה זה זול. כמה זה מתעלם מהעובדה שקשה להציע לכולם עבודות שהם "יאהבו" – כי יש המון עבודות שהן נדרשות – אבל מאוד לא נעימות. לנקות את המשרד, לשטוף גופות, להחליף חיתולים לזקנים גריאטריים, רק בתור דוגמא קטנה.

להגיד את האמת, אני אפילו לא יודע מי בדיוק עושה את המלאכה הזאת היום בישראל, אחיות או עובדים זרים. בכל מקרה, גם לו רצינו, ברוח של נתינה, לעזור להם ולעשות את העבודה הזו בתורנות – כולנו – גם אז לא היינו אוהבים את זה.

הטקסט מספר ש"הכח האמיתי שדוחף לשינוי הוא כח של אחדות" ומיד מתלונן על הפילוג במערכת הפוליטית – "דמוקרטים ורפובליקנים" – בעצם המתרגם הישראלי כתב "רפובליקאים" – אבל זה נשמע ממש רע לדעתי. בכל מקרה מה הוא רוצה, מפלגה אחת? יש עוד בעולם כמה מדינות חד-מפלגתיות כאלה – זה לא בריא.

בסמוך לכך, הוא מטיף לאחריות אישית על ידי המילים "אני מתחיל מהאיש במראה, אני מבקש ממנו לשנות את דרכיו במסר ברור – אם אתה רוצה לשנות את העולם, הבט בעצמך ועשה שינוי" – מה שקרע אותי מצחוק הוא השם שמופיע בסוף הציטוט – מייקל ג'קסון. הוא כנראה עדיין מאוד נערץ בארצות הברית אם מצטטים אותו – אבל בשבילי הוא תמיד יהיה כוכב הפופ שהפך לקריקטורה.

ממשיכים הלאה ומגיעים לאנלוגיה של המלחמה בטרוריסטים למלחמה בסרטן. תא סרטני, מסביר הטקסט, הוא תא אנוכי! מוטב שנרפא את הגוף עצמו ולא נסתפק בהרחקת התאים הפגומים…

איזה פילוסופיה בשקל, ורטוריקה אופיינית למטומטמי הניו-אייג' אגב – הם פשוט מניחים שלכל בעיה יש פתרון. הם לא מבינים שדברים כמו רפואה, טכנולוגיה, מדע והנדסה הם פרי של עמלם המשותף של אינספור אנשים, ושכל מי שלמד משהו מהמקצועות האלה מבין  דבר אחד חשוב: יש המון בעיות שמאוד קשה לפתור – אולי אפילו אי אפשר. לא כך אצל אנשי "מהפכת האהבה", להם יש גישה שונה קצת: יש לך סרטן? נו, אז תרפא אותו – מה הבעיה?

אני רוצה רק להוסיף, ברוח של דאגה אמיתית לזולת, שאני מאחל לכותב הטקסט שאם וכאשר, הוא יפול בידי רופא שמעדיף להרחיק את התאים הפגומים – מה יותר מהר.

למעשה, יש משהו משותף בין ארגוני טרור לתאים סרטניים – הכי קל להרוג אותם כשהם קטנים. אבל זה פויה להגיד "להרוג", אז אני אשתוק.

הטקסט ממשיך למנות בעיות, למשל התפשטות האסלאם הקיצוני בעולם, מוות אלים של אנשים רבים מדי, שיעור גירושין גבוה, סכנה מפסולת גרעינית וריכוזיות של עושר וכח. אין לי מחלוקת כאן, חוץ מאולי בנושא הגירושין, אבל עד מהרה אנו מגיעים לחלק אופטימי יותר, שמונה הישגים של האנושות ושמכיל את הציטוט הבא ששווה זהב: "אנחנו לומדים להפיק אנרגיה סולרית מהשמש". וואו. אתה בטוח? סולרית? ועוד מהשמש? אני באמת לא יודע מה לצפות ממהפכה שלא מוצאת לנכון לבצע הגהה מינימלית על המסמך המכונן שלה.

לגבי הריכוזיות, הטקסט מתלונן על כך שכל העושר והחופש בידי מיעוט קטן, וכל השאר נושאים בעול על ידי שלושה דברים: עבודה, חובות ועוני. שימו לב כיצד "עבודה" השתרבבה לרשימה – כאילו שעבודה כשהיא לעצמה דבר רע. לדעתי, ואני בטלן לא קטן, זה מעיד משהו על מי שכתב את הטקסט.

לגבי "חוב" גם יש לי מה להגיד, דהיינו שחובות הם מוסד חברתי שמאפשר יוזמות – ואמנם יש להם צד פחות נעים – שצריך להחזיר אותם. אבל אני לא רוצה להכנס לדיון – כי זה נושא סבוך היריעה קצרה מדי.

מה לגבי "עוני"? ובכן, השאלה "מדוע יש עוני"" היא אכן חשובה, אבל הכותב מעיד על חוסר הפרספקטיבה ההיסטורית שלו בכך שהוא לא מבין שהשאלה הזו היא חדשה.

ייתכן שאני לא מדייק לגמרי, אבל לדעתי, את שאלת העוני התחילו לשאול ברצינות באמריקה של שנות החמישים – משום שבאותה תקופה בארצות-הברית קם דור שמצד אחד היה עם כוונות טובות, ומצד שני היווה את החברה העשירה בהסטוריה של האנושות, משום שאמריקה אז היתה הרבה יותר מתקדמת טכנולוגית משאר העולם, ולא חוותה את ההרס של מלחמת העולם השנייה באופן ישיר.

לפני כן השאלה היתה לא "מדוע יש עוני" אלא "מדוע יש עושר", משום שעוני היה מובן מאליו. עצם העלאת השאלה מעידה על כמה המצב השתפר.

הטקסט רוצה שאומות עשירות "יתנו" לאומות העניות, אבל הוא לא חושב על זה עד הסוף. נתינה נשמע טוב, אבל אינסוף חיטה שמגיעה מאמריקה יכולה למוטט חקלאים מקומיים במדינות עניות, שפשוט לא יכולים להתחרות בתוצרת חקלאית שמגיעה מהמערב בחינם מצד אחד, ולא יכולים ללכת לעבוד בהיי-טק מצד שני. זו רק דוגמא לעד כמה כלכלה זה דבר לא טריביאלי, ולכן, עד כמה קשה לפתור בעיות כלכליות בסיסמאות.

הוא ממשיך לטעון שמלחמות ועימותים בעולם מקורם בחמדנות של המדינות העשירות, שצריכות צבאות כדי להגן על עושרן. זו סתם התעלמות מהעובדות, שמראות שלא מעט מלחמות נסובות על דברים אחרים לגמרי, כגון דת ולאומנות – גם כששני הצדדים הלוחמים הם בערך באותו מצב מבחינה כלכלית.

המגמה הניו-אייג'ית מתחזקת תחת הכותרת "חוק האחד", שמתחתיה מופיע עוד ציטוט ישרא-אמריקני משעשע במיוחד: "שמע ישראל – ה' אלוהינו ה' אחד" – אותה קריאה מופלאה שאני לא מאמין בה אבל חולק כבוד לכוחה הרטורי ולווירטואוזיות של השפה. ומיד מעליה מופיע באנגלית:

We're ONE, but we're not the same – Bono

קריאת שמע – ובונו. ועוד אחד הדברים היותר משעממים שבונו אמר, ככל הנראה. קשה לי לתאר את העוצמה של הניגוד. אבל הבה נמשיך ב"חוק האחד".

חוק האחד מהו? לא ברור, אבל הטקסט מספר ש"התבוננות בטבע מלמדת אותנו שכל הגופים החיים בנויים על פי עיקרון אחדות- חוק האחד", וממשיך ב"כל תא מקבל את הדרוש לקיומו, ובכל כוחותיו דואג לכללות של הגוף". המיסטיפיקציה הזו של הביולוגיה, מפשעי הניו-אייג' הידועים, שוכחת לגמרי את רב היצורים החיים בעולם – החיידקים, הבקטריות וחד תאיים נוספים, יסלחו לי הביולוגים על הטעויות בטקסונומיה. הם יצורים יחידנים באופיים, ולא מרכיבים שום גוף. חלקם חיים בסימביוזה איתנו ועם חיות אחרות (כמה שהם נאורים), וחלקם משגשגים כשהם צורכים את הגוף שלנו ומשמידים אותו (חיידק רע! למה אתה אוכל אותי? תהיה יותר אוהב!).

הוא גם שוכח להזכיר את הוירוסים – יצורים שמשגשגים בהכרח על ידי השמדת אחרים – כמה אנוכיים הווירוסים האלה – ווירוס רע! פויה ווירוס!

האמת, התחיל להימאס עלי כבר בשלב הזה, ולכן לסיום אציין רק עוד כמה פנינים. הטקסט מאיר את עינינו שאף אחד לא הולך לבית-ספר כי הוא רוצה – אלא משום שזה חינוך חובה. הוא ממשיך באותה רטוריקה "אף אחד לא הולך לצבא כי הוא רוצה" – "אף אחד לא עובד ומשלם מיסים כי הוא חושק בכך".

כמה טיפש אפשר להיות?

ראשית, יש ילדים שאוהבים את בית-ספר. שנית, גם אלה שלא אוהבים – מי שואל אותם? נכון, הילד לא רוצה – וההורים מכריחים אותו – זה נקרא חינוך ובלי זה – אבדנו. גם הליצן שכתב את השטות הזאת לא רצה, כנראה, ללכת לבית ספר, אבל בזכות זה שהכריחו אותו, הוא יכול עכשיו לכתוב כאלה שטויות.

לגבי צבא – זה טיפה יותר מורכב, אבל חישבו מה היה גורלנו אם ארצות-הברית לא היתה מבצעת גיוס חובה אי שם בשנות הארבעים, כדי לשלוח מי יודע כמה אמריקנים צעירים למות בשדות הקטל של אירופה. אני מניח שלא מעט אמריקנים צעירים היו מעדיפים אז להישאר בבית, מה להם ולמלחמה בנאצים מעבר לאוקיינוס האטלנטי? אז אולי טוב שהיה גיוס חובה, ולו רק בשביל האינטרס הצר שלי.

וגולת הכותרת "אף אחד לא עובד ומשלם מיסים"… שוב חוזרת ההנחה שעבודה, כשהיא לעצמה, היא דבר לא נעים שצריך לסבול ממנו. זו הגזמה. הרבה פעמים נמאס לנו לעבוד, אבל גם בטלה מוחלטת לא עושה לנו טוב. העניין הזה של סיפוק בעבודה הוא שוב אחת הבעיות שקל לנסח – וקשה לפתור.

לסיום, אצטט עוד ציטוט אחד מהטקסט, עילג ככל שיהיה: "היום השיח הוא להרחיב את החזון למדינת רווחה ועל שוויון בנטל. זה לא מספיק מרגש. נטל לא מרגש".

לא מספיק מרגש לך, מה? אל תדאג – החזון הזה של נתינה ואהבה של כולם באמת קצת משמים – אבל עוד מעט המציאות תגיע – עם המוסלמים, והסרטן והווירוסים – ואז יהיה אקשן!!!!!!!!!!

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “מהפכה של אהבה (או: שיגרה של עילגות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s