אני יש לי עקרונות!

קראתם פעם את "יוסף ואחיו"? זו רצועת קומיקס קטנה, אני נתקלתי בה בסדרת "ספר מגוחך". אני לא יודע כמה קיום יש ליוסף ואחיו          מחוץ לספרים האלה. בכל מקרה, באחת הרצועות יוסף ואחיו יושבים לארוחת שישי (אגב אני מצטט מהזיכרון, אבל משתדל לשמור על רוח הדברים), ואולי עושים קידוש, ויוסף מודיע "אני אתאיסט!", והאחים מזהירים את יוסף שמי שלא שומר שבת, אלוהים מעניש אותו, אבל הוא מתעקש: "אני יש לי עקרונות!"… ומיד נתקעת לו עצם בגרון, והוא משתעל, ונופל במדרגות… ובשבוע הבא הוא שוב חוזר על "אני אתאיסט!", אבל הפעם מגובס מכף רגל ועד ראש.

לא משגע אתכם אנשים עם עקרונות? אלה האנשים שבנושאים מסויימים תמיד יגיעו לאותה מסקנה, ולא חשוב מה הראיות. לא אכפת להם אם זה קשור או לא קשור, אותם מעניין רק דבר אחד.

כאשר, לא מזמן, אותו מפגין הצית את עצמו, וכולם שיתפו את זה בפייסבוק, היו מי שמצאו לנכון להעיר, שכאשר, בתקופת ה"התנתקות", הציתו את עצמם מפגינים אחרים, אף אחד לא שיתף…

משמעותו של הדבר שכאשר מספיק אכפת לך ממשהו, לצורך העניין ההתנתקות, זה צובע את כל שאר העולם, וכל דבר אחר נמדד בהקשר הזה.

הנה דוגמא מעצבנת אחרת, שלדעתי נובעת מאותו מנגנון פסיכולוגי: איזה כלב נובח על איזה ילד ומפחיד אותו עד מוות, וכל מה שהבעלים של הכלב מוצא לנכון לעשות זה להגיד "הוא כזה כלב חמוד מה יש לפחד ממנו?"

אותו הדבר באנשים שמזהים את עצמם כ"קפיטליסטים" או כ"סוציאליסטים". עצם הדבקת התווית הזו על עצמך, מעידה על הגבלת המחשבה מרצון. קודם כל אני סוציאליסט, רק אחר כך אני מתחיל לחשוב.

הנה עוד דוגמא אחת, שישראל סובלת ממנה מאוד: כל העניין הזה עם ה"רב-תרבותיות" במדינות המערב, כלומר האמונה שמחזיקים בה שמאלנים נאורים, שכאשר אנשים חומים הורגים אחד את השני זה בסדר (ובינינו, לא ממש מעניין), אבל כשאנשים לבנים הורגים אנשים חומים, זה פויה גדול.

חבר אחד אמר לי פעם, שהוא מצביע ל"קדימה" דווקא משום שזו, לדעתו, מפלגה נטולת עקרונות – ולכן עם סיכוי גבוה לפעול באופן רציונלי. אני חייב להודות שיש בזה משהו.

הדתיים למיניהם כמובן נכנסים כאן, אבל אני כותב עליהם יותר מדי גם כך. וזה מוביל אותי לנקודה הסופית – שאם איזה טמבל, כלומר אני, כבר טורח לכתוב, ולהביע את דעותיו הנחרצות בבלוג כזה, אז הוא לא פחות "עקרוניסט" מכל אלה שהוא יורד עליהם.

וכך כשאני ניצב בין הברירה לסתור את עצמי או לסתום את הפה, אני נאלץ להגיע למסקנה שאולי עקרונות זה לא כזה דבר נורא. הבה נביט על איזה חזון פופולרי של חברה מתוקנת, כמו החבר'ה מ"מסע בין כוכבים" – הכל מדעי, אין אמונות טפלות, אין דיקטטורים, אין עשירים ועניים, אין דתות, אין מחלות, אין גזענות, הכל פיקס. אפילו המחשבים לא עושים בעיות.

איזה שיעמום. תודה לאל שיש כמה חייזרים שאפשר לירות בהם…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s