שעת קבלה אצל האלוהים

בחדר ההמתנה הקטן היה סטנד של עיתונים, רובם עיתוני נשים ישנים, מלפני חצי שנה לפחות. היתה גם טלוויזיה קטנה, קבועה על אחד הקירות למעלה, ששידרה ערוץ 1, שוב עוד סדרת ספארי אוסטרלית.

דווקא עכשיו הצטערתי שלא הלכתי לשירותים לפני. שתיתי יותר מדי סודה, כנראה, וההתרגשות מעוצמת המעמד לא עשתה לשלפוחית שלי טוב.

בכל מקרה המראה הבנאלי של חדר ההמתנה הרגיע אותי, כנראה זה מה שהוא נועד לעשות. ברם, אחרי שסיימתי לעיין בירחון האחרון, שוב נתקפתי התרגשות קלה. דבר זה היה מובן, מאחר שנזכרתי שאני עומד לפגוש את אלוהים.

הכל התחיל כשמצאתי הודעה על מכתב רשום בתיבת הדואר. כאשר הוצאתי אותו מהסניף התברר לי שעליתי במדגם, ועלי להתייצב לראיון אצל אלוהים, אשר נעדר זה זמן מהעולם ועתה נזקק לעדכון בפרטים השוטפים.

בתחילתו של דבר כמובן שלא האמנתי למילה אחת ממה שכתוב, אבל כשהמכתב התחיל לדבר אלי, והפך את הנחש שלי למטאטא, החלטתי שאולי יש ממש בעניין, ואחרי שהוא הפך גם את המכונית שלי למטאטא הודעתי לו שאבוא לפני שיקרה עוד משהו.

אז לבשתי את מיטב מחלצותיי, ורכבתי על המטאטא שלי לסניף הקרוב של בוראעולם, הלא הוא חנות קטנה בתחנה המרכזית החדשה. נכנסתי, וכמעט שפתחתי את שערי הגהנום, אבל השרת עצר אותי ברגע האחרון.

בכל מקרה נרשמתי אצל פקידת הקבלה, זו מדדה אותי במבט רווי "אתה מפריע לי ללעוס את המסטיק" ושלחה אותי לחדר ההמתנה. ביקשתי לקנות לי איזה משהו לכרסם במכונת הממתקים, אבל מישהו תקע שמה מסטיק בחריץ של המטבעות.

וכך חיכיתי עם המטאטא שלי בכניסה, אותו הבאתי כדי שיואיל אלוהים בטובו להפוך אותו חזרה למכונית. קצת שירות מהקדוש ברוך הוא אפשר לצפות, לא? מצד שני, אחרי המסטיק בחריץ כבר לא הייתי בטוח. בכל מקרה הייתי נחוש לא לצאת פראייר מהשלטונות גם הפעם.

הדלת נפתחה, דיילת נוספת בקשה ממני להיכנס. נכנסתי למשרדו של הקב"ה והתיישבתי. הדיילת אמרה שהוא מיד יגיע, ויצאה את החדר.

ישבתי על הכסא והרגשתי את השלפוחית שלי חזק מאוד, כאמור. חשבתי לשאול את השמיים איפה השירותים, אבל לא ידעתי אם זה ראוי בהתחשב בזמן ובמקום. בסך הכל, אם אני מוכן להתאפק במפגש ראשון (ושני, ושלישי) עם בחורה אז עלי לכבד גם את אלוהים.

"חכה שנייה" – שמעתי את קולו – "הנה, קח."

בידי הופיע צרור מפתחות.

-"מה זה?", שאלתי.

-"מפתחות לשירותי מנהלים כמובן, אני לא רוצה שתרגיש לא בנוח," אמר אלוהים, "הדלת מאחורי המכתבה מצד ימין."

הודיתי לו ונכנסתי להתרענן.

כשחזרתי מצאתי את אלוהים יושב בכסאו, הוא לבש חולצת טריקו וטרנינג.

"תסלח לי," אמר, "לא הספקתי להתלבש, החליפות בחדר הכביסה. הבעיה בתחנה המפלצתית הזאת שאיש מאיתנו אינו זוכר את הדרך לשם. אני באמת צריך לתפוס מילה עם הארכיטקט, יש גבול לכל תעלול."

-"אם כך למה שלא תחולל נס, ותשנה את זה. כולנו נודה לך אם התחנה הזאת תהיה קצת יותר הגיונית. זאת תהיה ג'סטה יפה מאוד, תאמין לי."

אלוהים נראה מהורהר קצת, ואז אמר:

-"אם לאמר את האמת, כשקמתי ראיתי שהצטברו אצלי תפילות רבות בנושא התחנה המרכזית החדשה, וכבר עמדתי להעלים אותה לגמרי, הצרה היא שאינני יכול כבר לעשות דבר בעולם הזה מבלי שאיזה רב מקובל זה או אחר יזקוף זאת לזכותו. כך שמה שנשאר לי זה או שיטפון, או רעידת אדמה, וזה, בוא נאמר, לא הולם אותי. היועצים שלי אומרים שעדיף בהרבה שהארכיטקט יראה מגושם, מאשר שאני אראה כך."

-"אתה לא קצת קטנוני?", הערתי לו, "אז יקחו לך את הקרדיט. חשבתי שאלוהים מעל לדברים האלה."

"כן, אלא שהבעיה היא שרק אתה ועוד מתימעט חושבים כך. רב האנשים שבכלל מאמינים שאני קיים, גם מאמינים שיש להתחנף אלי ללא הרף. 'יתהדר ויתרומם ויתעלה…' וכיוצא באלה, את השוטר שנותן לכם רפורט אתם לא מנסים לקנות כל כך בזול." אלוהים נענע את ראשו ביאוש, "מה אני אגיד לך, קיוויתי מכם לקצת יותר."

-"אבל כתוב, בתנ"ך, אני יודע, בסידור…" ניסיתי להגן על כבוד האנושות.

-"אז מה אם כתוב? אני ממש לא אחראי לפרסומים של כל מיני ספקולנטורים. היום אני הסנה הבוער, מחר אני ישו, מחרתיים אני יצור קטן עם שלוש רגליים וחיוך ממזרי…"

-"לא ספקולנטורים. רבנים, בכל זאת, אנשי דת

-"מה רבנים? ואם מחר הבבאזלוטיקמן יכתוב על פתק שמצווה גדולה לתקוע לעצמך יתר בראש, אז תעשה את זה? נו באמת."

-"כן, אבל לא כתוב לתקוע יתד בראש. כתוב לשמור שבת, כתוב לאכול כשר, כתוב דברים הגיוניים…"

-"תשמע, אם אתה חושב שבשבת צריך לחיות בחושך, תהיה בריא. ועל עניין הכשרות אתה באמת יכול לוותר, אין שום סיבה לשלם 120 ש"ח על פילה בקר כשחזיר עולה חצי. וחוץ מזה אני לא רואה שעמים אחרים ממש סובלים מלאכול שרימפס. בכל מקרה, אל תפיל עלי את כל השגעונות האלה. אתה יודע מה כתוב שם? שאני, אני, הרגתי מישהו בגלל שהוא, איך נגיד, שימן את המלפפון שלו. אני! אני שבראתי את כל היקום ודאגתי לכל האיזונים, אני שנתתי לכם שכל ישר, אני עושה דברים כאלה? מה אני נראה לך? רוצח?"

בשלב זה אלוהים עצר לרגע, התנשם מעט, ואז לקח לגימה מכוס מים שהיתה על שולחנו.

– "אוי ואבוי לי. שוב מים מהברז. הלו!", קרא לתוך האינטרקום, "אני ביקשתי מים מינרליים בבקשה. תגיד לי", פנה אלי שוב, "מי אחראי לזה שהמים פה במצב כזה? אני עבדתי קשה בשביל לברוא לכם מים ואני לא רואה שמעריכים את המאמצים שלי פה."

השבתי שאני לא בדיוק יודע, שיפנה לנציב המים.

"נציב מים? אההה, אתה מתכוון לאותו מסכן חסר שיניים שנאלץ להורות כל שני וחמישי על הורדת מפלס הכנרת למידות אפוקליפטיות ממש, מכיוון שהממשלות שלכם לדורותיהן לא היה בהן די שכל כדי לבנות מתקן להתפלת הנוזל החיוני הזה, שרובו המכריע של משקל גופכם עשוי ממנו. זכור לי דבר כזה," הוא לחץ על האינטרקום, "שושי, מה יש לנו על נציב המים?"

"מתוייק תחת 'מים' בתיק 'שאיפת המין האנושי למות ביסורים'. שאביא לך את התיק אדוני?"

"לא, לא כרגע, תודה שוש. זה מה שחסר לי."

אלוהים נראה מיואש.

"בכלל לא התכוונתי לעניין הזה. הייתי דווקא די מרוצה מהשימפנזות או איך קוראים להם, הם היו יצורים חביבים ומשעשעים. לרגע סובבתי את הגב כדי לטפל בכמה בעיות בגלקסיה מרוחקת, והופ! יצאתם לי אתם, ההולכים על שתיים ומאז התחיל לי כאב ראש בלתי פוסק. בשביל זה הלכתי לחטוף איזו תנומה קטנה של כמה אלפי שנים. וכשקמתי גיליתי שיש כבר יותר ממיליארד סינים. מה אני אגיד לך, כבר היו לי התחלות יותר טובות, ביום שבו נולדה הג'ירפה הראשונה למשל, או לפני שבוע כששברתי את השיא בטטריס," אמר וליטף את הטלפון הסלולרי שלו, "שכה יהיה לי טוב אתם המצאתם דברים, שאפילו לי אין חצי מושג איך הם עובדים. אני רק רוצה לברר, באמצעות הראיונות האלה, איך לכוון את כל הפוטנציאל שלכם לכיוון הנכון…"

"למה שלא תשלח לנו נביא?" אמרתי בלי לחשוב עד כמה טיפש נשמעתי, לאור ההצעה הבנאלית.

"מה?"

"שליח," הסברתי לו. "איש שתתמוך בו והוא יוכל להסביר לעולם את עמדותיך, ולהנחות את האנושות בנתיב הנכון."

אלוהים נראה המום ממש לאור ההצעה הזו.

"אתה חושב שזה יעבוד?" שאל.

"האמת שלא. עובדה שעד עכשיו זה לא עבד. אני לא יודע למה אמרתי את זה בכלל."

"מה זאת אומרת עד עכשיו?"

"אני יודע? משה, ישעיה, אליהו. כל החבר'ה."

אלוהים נראה כאילו לא הבין על מה דיברתי, ואז התעשת. "בחייך! אתה לא חושב שאני שלחתי אותם!"

"אה. נכון, שכחתי."

"באמת! טוב לא חשוב, אחרי כל הזבל שדחפו לכם כל השנים פלא שיצאת ככה, די בסדר. בנאדם מודרני בסך הכל. אתה יודע מה, יכול להיות שזה יצליח, אחרי הכל נראה כאילו זה די מדבר אליכם."

אלוהים נראה מרוצה מעצמו.

"טוב, היית לי לעזר. כבר מאוחר, ואני צריך ללכת, בוא, אלווה אותך החוצה".

הודיתי לו על הצעתו הנדיבה. יצאנו דרך המבוכים של התחנה לרחוב.

ברגע שהיינו בחוץ אלוהים הציץ בשעונו, הביט בשמיים ונראה משתאה.

"תסביר לי, למה כל כך חשוך כאן? בסך הכל עשרה לחמש."

"זה בגלל שעון החורף."

"על מה אתה מדבר?" שאל אותי.

הסברתי לו. הוא נראה המום עד היסוד מהעניין.

בשלב זה הוא שחרר אותי לביתי, לא לפני שנתן לי שובר להחזרת המכונית שלי.

למחרת חילצתי את המכונית ממגרש החנייה לא רחוק משם, לאחר שהקב"ה הפיק אותה חזרה מהמטאטא.

על ההגה מצאתי מודבק פתק קטן.

"אחרי ההסבר מאיר העיניים שלך על שעון החורף

הבנתי שהמצב חמור יותר מכפי שחשבתי.

החלטתי להירגע קצת ולחטוף תנומה קלה,

לפני שאני מתחיל לטפל בעניין.

בכבוד רב:

אלוהים, בורא היקום, מס' רשיון 0000001"

ומאז נדמה לי שאני שומע אותו נוחר כל הזמן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s